הטיפול הטבעי בחרדות – Anxiety Disorders

בשעת סכנה עוברים עלינו שינויים גופניים ורגשיים שונים, המכונים תגובת פחד.
לתגובה זו מרכיבים קוגנטיביים, גופניים, רגשיים והתנהגותיים גם יחד.
במישור הפיזיולוגי מתחוללת שורה של שינויים, המהווה את המרכיב הגופני בתגובת הפחד: תגובת החירום של הגוף לנוכח סכנה כוללת נשימה מואצת ועמוקה יותר, דופק מואץ, מתח שרירים גבוה, הזעה מוגברת, הפרשה מוגברת של אדרנלין ואינהיביציה (עיכוב) של פעילות מערכת העיכול.
תגובת הפחד נועדה להגדיל למקסימום את סיכוייו של בעל החיים/האדם הנתון בסכנה לשרוד.
עוצמת הפחד ומידת הקשר שלו למציאות, הן המבחינות בין תגובת פחד "נורמלית" לתגובה "אבנורמלית".

כאשר מתעוררת תגובת פחד לנוכח מאורע או אובייקט שמוסכם כי הוא מפחיד, נחשבת התגובה לנורמלית, אולם בהיעדר איום אמיתי נחשבת התגובה אבנורמלית ושייכת לתחום הפרעות החרדה.
במרכיבים הרגשיים והפיזיולוגיים אין הבדל בין תגובת חרדה לתגובת פחד. ההבדל העיקרי הוא במרכיב הקוגניטיבי.
תגובת פחד מתייחסת לסכנה קונקרטית בהווה, אם כי לא תמיד מציאותית, ואילו חרדה היא תחושה דיפוזית של סכנה מפני דבר מה בלתי נודע ובלתי מוגדר – משהו "איום ונורא" העומד להתרחש בעתיד.
ה- DSM-IIIR אינו מבחין ביניהן והוא כולל, בקטגוריה של הפרעות חרדה, גם הפרעות שבהן הסימפטום הבולט הוא פחד מפני אובייקט ספציפי.
ה – DSM – IIIR מונה חמישה סוגים של הפרעות חרדה:

  • פוביוה
  • הפרעות דחק פוסט-טראומטיות
  • הפרעת פאניקה
  • הפרעת חרדה כללית
  • הפרעה אובססיבית קומפולסיבית

פוביות

קיימים מספר סוגים של פוביות, שהשכיחים הם פוביות מבעלי חיים, ממקומות סגורים, וממקומות פתוחים ועמוסי אנשים.
מבחינים בין 3 קבוצות עיקריות:

  1. אגרופוביה: מקור השם במילה אגורה מיוונית שפירושה שוק.
    בהפרעה זו לוקה מחצית מאוכלוסיית האנשים הפוביים ועיקרה פחד מפני מקומות ציבוריים ועמוסי אדם (כמו שוק).
    מרבית האגרופוביים הם נשים, התפרצות ההפרעה חלה בשנות הבגרות המוקדמת.
    הפרעה זו מלווה לעיתים בהפרעות פסיכולוגיות נוספות כמו דיכאון והפרעה אובססיבית
    קומפולסיבית.
  2. פוביות חברתיות: ביטויין הוא פחד מוגזם מפני מצבים חברתיים.
    הפובי חושש בדרך כלל להתבזות, להיות מושפל או לעורר גיחוך בסיטואציות חברתיות ולכן מנסה להימנע מהן.
    גם פוביה זו מופיעה בשנות הנעורים ולעיתים נדירות בילדות.
  3. פוביות פשוטות: פוביות הממוקדות באובייקט ספציפי, כמו בעלי חיים, מרחבים (גבהים, מקומות סגורים), חומרים (ליכלוך, דם),מחלות (איידס, סרטן) פעילויות (טיסה, גבהים).

הטיפול הקונבנציונאלי

הגישה הפסיכואנליטית מסבירה את פתרון הפוביה בהכרת האדם הפובי בקיומו של הקונפליקט האדיפלי ובהתגברותו עליו, גישה זו לא זכתה להצלחה רבה וקיימות דרכי טיפול חלופיות והראשונה היא הגישה ההתנהגותית .
הגישה ההתנהגותית – קוגניטיבית יוצאת מתוך הנחה שפחד נורמלי ופוביות נלמדים באותה צורה.
שניהם מתעוררים כשסימן ניטרלי מופיע בצמוד לאירוע שלילי, כלומר, התגובה הפובית היא תגובת פחד מותנית.
הגישה ההתנהגותית מציעה מספר שיטות לטיפול, שכולן מבוססות על עקרונות הלמידה.
כל שיטות הטיפול בנויות על עיקרון חשיפת המטופל לאוביקט הפובי – במציאות או בדמיון – כתנאי ללמידה מתקנת, באמצעות טכניקות שונות כמו הצפה, חיקוי ועוד..

הפרעת דחק פוסט טראומטית

בהפרעת דחק פוסט טראומטית מקושר הפחד עם אובייקט ספציפי, מקורה של ההפרעה באירוע טראומטי שחווה האדם הלוקה בהפרעה. האירוע יכול להיות ממקור טבעי או אנושי.
להפרעה ארבעה מאפיינים עיקריים:

  • האדם הופך לשווה נפש לעולם הסובב אותו, מאבד עניין בעיסוקיו שעד לטראומה היו חשובים לו (קריירה, משפחה) ,מתרחק מהסביבה ומגלה אדישות.
  • האדם חווה שוב ושוב את החוויה הטראומטית בזיכרונו בחלומותיו.
  • האדם חש חרדה – עוררות ודריכות מופרזת, זהירות, קשיים בריכוז, בשינה ובזיכרון או נוטה לתגובות זעם פתאומיות.
  • האדם נמנע בעקביות מגירויים המקושרים בדרך כלשהי לחוויה הטראומטית ומגיב בחרדה לגירויים האלה.

שיחזור הטראומה והחרדה המתלווה לה, מחבלים ביכולת התפקוד של האדם הסובל מהפרעה זו ופוגמים בקשרים שלו עם סביבתו. עקבות הטראומה נשארים שנים לאחר האירוע ותהליך ההחלמה ממושך ביותר.
בטיפול יש לקחת בחשבון שני גורמים:
מצבו הפסיכולוגי של האדם לפני הטראומה, מבנה האישיות שלו, כאינדיקציה לסיכויי החלמתו והרווח המשני שמפיק האדם ממצבו בעקבות הטראומה ולפיכך האינטרס שלו בהארכת משך הסימפטומים.

הטיפול הקונבנציונאלי

כולל שיטות מגוונות – קוגניטיביות והתנהגותיות – הרפייה, הפחתה שיטתית של רגישות ודמיון מודרך.
הטיפול בטכניקות השונות מעודדת את הקורבנות לתת ביטוי רגשי לחוויה הטראומטית באמצעות שיחה עם קורבנות אחרים, באמצעות ציור, כתיבה, עיקרון התנהגותי נוסף הוא שיחזור הטראומה בתנאים של הרפיה.
טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות נמצאו יעילות ביותר במניעה ובטיפול בהיבטים הפוביים של ההפרעה הפוסט טראומטית.
גם פסיכותרפיה ארוכת טווח, בכיוון דינמי, עשויה להועיל בטיפול בדיכאון, המתלווה בדר"כ להפרעה.
קיים גם טיפול תרופתי באמצעות תרופות מפחיתות חרדה, הבעיה היא שתרופות אלה אינן יעילות בטווח הרחוק, (הן אינן "מרפאות" את החרדה אלא משכחות אותה, כל עוד נעשה בהן שימוש) והן עלולות לגרום להתמכרות.

הפרעות פאניקה – Panic Disorder

חשש גדול מפני הבאות – מתיחות ודריכות בתחושה של אסון קרב, ללא כל גורם ספציפי שעורר את התחושה.
תחושות מסוג זה חולפות בדרך כלל בהדרגה, אבל יש אנשים הסובלים מהתקפים חמורים מאלה, המגיעים לדרגת פאניקה ומופיעים תכופות בחייהם.
התקף פאניקה כולל בדך כלל את ארבעת מרכיבי הפחד שהוזכר (קוגניטיביים, גופניים, רגשיים, והתנהגויים), כאשר המרכיבים הרגשיים והגופניים הם בולטים יותר.

מבחינה רגשית חש האדם אימה וחשש, מבחינה פיזיולוגית הגוף מגיב בתגובת חירום חריפה – דופק מואץ, ידיים קרות, קשיי נשימה, חולשה וחוסר שיווי משקל, החולה בהתקף פאניקה חש כאילו הוא עומד למות להשתגע או לאבד שליטה,רבים חוששים שהם בעיצומו של התקף לב.
בדרך כלל נמשך התקף כזה כמה דקות ודועך בהדרגה.
התקפי פאניקה נבדלים מההפרעה הפובית בכך שהם באים "משום מקום" ללא כל סימן.
נתונים סטטיסטיים מצביעים על כך שאחוז הנשים הלוקות בהתקפי פאניקה גדול מאחוז הגברים הלוקים בה.
הפרעת פאניקה על פי DSM-IIIR , תחול על מי שחווה לפחות ארבעה התקפים בפרק זמן של חודש, ולאחריהם עבר לפחות חודש בהמתנה ובחשש מפני ההתקף הבא.

הטיפול הקונבנציונאלי

הטיפול התומך בהפרעה זו הוא באמצעות שתי גישות:
רפואית וקוגניטיבית, הגישה הקוגניטיבית טוענת כי קיימת בהפרעה פרשנות מוטעית של תחושות גופניות ולכן הטיפול מתבסס על "תיקון" הפרשנות של החולה.

הפרעות חרדה כללית GAD – General anxiety disorder –

הפרעת חרדה כללית מתייחסת למצב חרדה כרוני, ללא סימפטומים נוספים, שעלול אף להימשך מספר חודשים.
רגשית – האדם חש מתוח, עצבני, עייף, דרוך ומצוי "בקצה יכולת התפקוד שלו", דרך קבע.
קוגניטיבית – בדומה לתחושה בזמן התקפי פאניקה, מצפה האדם החרד להתרחשותו של דבר מה נורא, שאין הוא יודע מהו.
פיסית – מפגינים הלוקים בהפרעה זו תגובת חירום בינונית בעוצמתה, האופיינית ,אצל האדם "הנורמלי", למצבי חירום, כמו בחינה או פגישה מאיימת. הזעה מוגברת, כאב בטן תמידי, תחושת קור בלתי מציאותית וכאב ראש קל.
התנהגותית – יפגין האדם החרד נכונות לברוח או להסתתר בכל רגע.

הטיפול הקונבנציונאלי

גישה פסיכודינמית: טיפול מעמיק וארוך טווח לאיתור קונפליקטים סמויים ומנגנוני הגנה שונים שיכול לשפר את המצב.
גישה התנהגותית: שיוך החרדה לנסיבות מסויימות ולכן יש להשתמש בטכניקות התנהגותיות כמו הצפה כדי לטפל בבעיה.
גישה קוגניטיבית: הגברת תחושת היעילות העצמית תשפר את המצב.
גישה תרופתיות: טיפול תרופתי בתרופות הפועלות על נוירוטרנסמיטורים מוחיים מסויימים המקושרים לחרדה כמו סרטונין.

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית – Obsessive-compulsive disorder OCD

ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית מורכבת משני מרכיבים:
אובססיות, שהן מחשבות חוזרות וטורדניות, החודרות להכרת האדם בניגוד לרצונו ומפריעות את שלוותו וקומפולסיות, שהן התגובות ההתנהגותיות למחשבות אלה.
קומפולסיה היא פעולה קבועה לא רצונית, שקשה להימנע ממנה.
ההפרעה מתפתחת בהדרגה בגיל ההתבגרות או בשנות הבגרות המוקדמות ופוגעת, במידה שווה בגברים ובנשים.
שלושה דברים מבדילים בין מחשבות מקובלות בתחום "הנורמלי" לבין מחשבות אובססיביות:
האובבסיות הן בלתי רצויות ומהוות מטרד להכרה, מפריעות בריכוז ופוגעות בתפקוד בשטחים שונים בחיים.
אובססיות נובעות מתוך האדם ואינן קשורות בהכרח בגירוי חיצוני.
האובססיות קשות במיוחד לשליטה, והסובל אינו יכול להסיט את מחשבותיו ולהתרכז בנושא אחר.
תוכנן של האובססיות משתנה בהתאם לזמן ולמקום ובהתאם לאישיות הייחודית של כל אחד.

במאה הקודמת התמקדו האובססיות בנושאים דתיים ומיניים, ככלל ניתן להבדיל בין שני סוגים עיקריים: אובססיות סביב בדיקה ואובססיות סביב לכלוך ונקיון. הקומפולסיות משתנות אף הן בהתאם.
השאלה המטרידה ביותר היא מה מניע את אותו קומפולסיבי לבצע פעולות כל כך חריגות ומה עובר עליו באותם רגעים.
שתי תיאוריות מרכזיות דנות בגורמים הפרעה זו הגישה הקוגניטיבית – התנהגותית והגישה הפסיכואנליטית.
נקודת המוצא של הגישה הקוגניטבית היא כי לכולנו מחשבות אובססיביות בעוצמות ובתדירויות משתנות, וככל שתוכנן יותר מדכא ומעורר חרדה, כך יהיה לנו יותר קשה לסלק אותן.

לפי הגישה הפסיכואנליטית נמחשבה האובססיבית משמשת הגנה מפני מחשבה אחרת, מודעת פחות ומסוכנת יותר לאגו.
חסידי הגישה הפסיכואנליטית מאמינים, שישנם אנשים הפגיעים יותר מאחרים להפרעה עקב קונפליקטים מודחקים המאיימים לחדור להכרה.
קיימת גם תשתית פיזיולוגית המקושרת להפרעה צילומי מוח הראו כי קיימת פעילות מוגברת בשני אזורי המוח, וכמו כן הצביעו על הפרעה ביוכימית הקשורה בפעילות המעביר העצבי סרטונין.

טיפול קונבנציונאלי

הטיפול הפסיכואנליטי: נועד לעזור למטופל להכיר בקונפליקט המודחק, ולהביאו למודעות, תהליך הטיפול עשוי להימשך שנים אחדות בגלל המיעוט במחקרים בנושא זה, קשה להעריך את יעילותו של הטיפול הפסיכואנליטי.
הטיפול ההתנהגותי: מבוסס על שילוב של שתי טכניקות : אלה המבוססות על חשיפה, ואלה של "מניעת תגובה" כלומר, מניעת ביצוע התגובה ההתנהגותית הקומפולסיבית.
טיפול תרופתי המסדיר את פעילות הסרטונין יכול להביא להקלה בסימפטומים של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, למשל שימוש בתרופות ממשפחת ה – SSRI כמו: סרוקסט, ציפראמיל, ציפרלקס, פאבוקסיל, אנאפרניל ועוד..

הטיפול הטבעי – נטורופתי בחרדות

הטיפול הטבעי בחרדות מתבסס על תזונה נכונה הכוללת הימנעות ממזונות מעוררים העלולים להגביר את החרדה כמו: קופאין, אלכוהול, תבלינים חריפים, כמו כן יש להימנע מפחמימות מזוקקות יש להעלות את הצריכה של פחמימות מורכבות ומקורות לויטמיני B , ח. אמינו (טריפטופן, GABA ) ואומגה 3.
עיקר הטיפול מתבסס על שימוש בתוספי מזון וצמחי מרפא המותאמים לכל אחד באופן אישי בהתאם לסוג החרדה, הסימפטומים, מבנה אישיות וכ'ו..
כמו כן הטיפול ברובד הרגשי כולל טכניקות הרפייה – דמיון מודרך, תרגילי נשימה, התמקדות, פרחי באך ועוד..

תוספי מזון

קומפלקס B להזנה ואיזון של מערכת העצבים עם דגש על B1 ,B3 ,B5 ,B6 , מומלץ יחד עם ויטמין C .
GABA – Gamma Aminobutyric Acid
גאבא היא חומצה אמינית המיוצרת בגוף באופן טבעי מהחומצה האמינית חומצה גלוטמית בעזרת ויטמיןB6 ומנגן, הגאבא חיונית לתפקוד התקין של המוח ומסווגת כנוירוטרנסמיטור – מתווך עצבי.
הגאבא מצויה בריכוזים גבוהים בהיפותלמוס ולכן ממלאת תפקיד חשוב בפעילות הורמונלית על ציר היפותלמוס – היפופיזה.
בהיפותלמוס מצוי מרכז הויסות של מחזור ערות ושינה, חום הגוף והפעילות של ההיפופיזה.
ההיפופיזה היא בלוטה האחראית על הרבה פעולות הורמונליות ביניהן שיחרור הורמון הגדילה (GH ). הגאבא משפיע על העלאת רמותיו בפלאזמה.
הגאבא משמשת כנוירוטרנסמיטור מעכב במערכת העצבים, בכינוי מעכב הכוונה היא להשפעה מרגיעה על המוח, ובכך שהיא מפחיתה פעילות עצבית.
תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים Benzodiazepine למשל, ואליום, וואבן, נומבון, בונדורמין, קלונקס וכ'ו.. מפעילים קולטנים של גאבא במוח.
שימושיה העיקריים: הפרעות שינה, הרגעה ונוגדת חרדה, לסכיזופרניה, מגבירה הפרשה של הורמון גדילה, השפעה נוגדת פירכוסים (אפילפסיה) ועוד..

התוויות נגד: לאנשים הצורכים תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים , SSRI , טריציקליים וכ'ו
אין להשתמש מבלי להיוועץ באיש מקצוע לפני הנטילה.

כיוון שמחקרים על הפרעות החרדה הצביעו על הפרעה ביוכימית הקשורה בפעילות המעביר
העצבי סרטונין, ניתן להשתמש באותם תוספי מזון המשפיעים על רמות המתווך העצבי סרטונין
במערכת העצבים כגון:

SAM-E – S – adenosy l- L – methionine – ס – אדנוזיל- ל- מתיונין
נגזרת של החומצה האמינית מתיונין, רכיב זה קיים בכל תאי גוף האדם אחד מתפקידיו המרכזיים הוא בתהליך המתילציה, תהליך בו מייצר הגוף מרכיבים חיוניים כמו בניית סחוסים, סינתוז של נוירוטרנסמיטורים וניטרול תאים בגוף.הSAM – חיוני לויסות מצבי רוח ע"י העלאת רמות הנוראפינפרין והסרטונין, ריכוז זה מצוי בגופינו, אך רמתו פוחתת עם הגיל. שימושים נוספים: אוסתיאורתריטיס, פיברומיאלגיה, תסמונת קסם וסתית (PMS ), הפרעות קשב וריכוזׁ(ADHD )

5HTP – 5 – 5 – Hydroxytryptophanהידרוקסי טריפטופן
5HTP הוא חומר מוצא לסרטונין, טרנסמיטור מקבוצת המונואמינים בעל השפעות התנהגויות רבות, לסרטונין תפקיד באיזון מצב הרוח, בשליטה על אכילה, קביעת מצבי ערות ושינה, ווויסות כאב. מולקולת הקדם שממנה נגזר סרטונין היא החומצה האמינית טריפטופן (Tryptophan ).האינזים טריפטופן הידרוקסילאז מוסיף למולקולה קבוצת הידרוקסיל ויוצר 5HTP (5- הידרוקסי טריפטופן). האינזים 5- HTP דקרבוקסילאז גורע מ – 5HTP קבוצת קרבוקסיל, והתוצר הנותר הוא – 5HT (סרטונין). תוסף זה נמצא יעיל בהפחתת סימפטומים של חרדה ולטיפול בדיכאון.

צמחי מרפא

רודיולה – Rosea Rhodiola 
צמח נפוץ בשימוש במיוחד ברחבי רוסיה, בעלת השפעה מחזקת על תיפקודי הגוף והאון המיני, חיזוק מערכת העצבים – השפעה מעוררת ונוגדת דיכאון, השפעה אדפטוגנית – הגברת עמידות למצבי סטרס, הגנה על הלב במצבי סטרס, מונעת השפעה שלילית של עודף אדרנלין המופרש במצבי סטרס.
הרודיולה משפרת את הפעילות המנטלית ע"י כך שהיא מעכבת את פירוק הדופמין והסרטונין במוח ומונעת ירידה ברמתם במצבי סטרס. הרודיולה מייעלת את קליטת הטריפטופן ו – 5 הידרוקסי טריפטופן (חומרי מוצא לסינתיזה של סרטונין) בתוך המוח.
ישנן עבודות המראות על עלייה של עד 30% ברמת הסרטונין בעקבות טיפול ברודיולה.
לא קיימים דיווחים כלשהם על תופעות לוואי בעקבות השימוש בצמח, לאנשים מסויימים עלולה לגרום לכאבי ראש, מיגרנות .

התוויות נגד: אין לצרוך עם כל טיפול קונבנציונאלי נגד דיכאון כמו תרופות אנטידפרסנטיות ממשפחת SSRI , חוסמי MAO , טריציקליים, בנזודיאזפינים. לפני השימוש מומלץ להיוועץ בגורם מקצועי.

היפריקום – פרע St. John`s Wart
צמח מרגיע, נוגד דיכאון, מזין ומחזק את מערכת העצבים, משפיע על מנגנון הסרטונין בהיותו מעכב (Monoaminexidase Inhibition) MAO .
החומרים הפעילים בצמח זה הם תרכובות פנוליות כמו הפיריצין, פלבנואידים, חומצות פנוליות, פיטוסטרולים ועוד.. שני רכיבים של ההיפריקום נחקרו באופן יסודי ולהם מייחסים חלק מפעילותו: היפיריצין והיפרפורין.
לאחרונה אושר ההיפריקום לשיווק כתרופת מרשם תחת השם "רמוטיב"- התרופה מיועדת לטיפול בדיכאון קל- בינוני כולל חרדה, מצבי מתח, לחץ, עצבנות, מצבי רוח משתנים, קשיי הירדמות, החומר הפעיל בתרופה מופק מהצמח ונקרא ZE117 .
רמוטיב בניגוד למיצויי היפריקום אחרים מכילה כמות מזערית של היפרפורין – החומר האחראי לריאקציות בין תרופתיות.בנוסף לרמוטיב אין תופעות לוואי כמו תופעות הלוואי הנלוות לתרופות נוגדות דיכאון.

התוויות נגד: מגביר רגישות לשמש, לכן יש להימנע מחשיפה לשמש בזמן נטילתו, כמו כן אין לצרוך עם כל טיפול קונבנציונאלי נגד דיכאון כמו תרופות אנטידפרסנטיות ממשפחת SSRI , חוסמי MAO ,טריציקליים, בנזודיאזפינים. חולי HIV , מטופלים בציקלוספרין (מושתלים).
לפני השימוש מומלץ להיוועץ בגורם מקצועי.

2017-07-06T08:08:13+00:00 יולי 6, 2017|Categories: אינדקס מחלות|Tags: , |