היפותירואידיזם – תת פעילות בלוטת התריס

תת פעילות של בלוטת התריס נגרם בשל תת יצור של הורמון התירואיד, מבדילים בין 2 סוגי היפותירואידיזם: ראשוני ושניוני.
בהיפותירואידיזם ראשוני הצורה השכיחה ביותר היא מחלה אוטואימונית, המתחוללת בעקבות דלקת בבלוטת התריס (האשימוטו תירואידיטיס).
הצורה השניה בשכיחותה היא תת פעילות הנגרמת בעקבות ניתוח או הקרנות שבוצעו בגין היפרתירואידיזם לחולים עם זפק (גויטר).
זפק יכול להתעורר בהיפותירואידיזם, כגויטר מקומי, לרוב מתפתח הזפק בשל מחסור ביוד, הפוגע בסינתיזת הטירוקסין ומקטין את הפרשתו.

במצב זה חלה עלייה ברמות ה- TSH , המשתחרר בעודף של משוב חיובי מבלוטת ההיפופיזה.
היפותירואידיזם שניוני שכיח פחות ומתרחש כאשר קיימת בעיה בצד היפותלמוס – היפופיזה.
בצורתה הקלה, השכיחה יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת, קשה לאבחן היפותירואידיזם ולא תמיד מוצאים לו ביטוי בבדיקות דם, האיבחון הבעייתי מקשה על גם על הטיפולים בהמשך באמצעות תזונה ותוספי מזון.

הגורמים לתת פעילות בלוטת התריס

מחלת האשימוטו – דלקת של בלוטת התריס, הגורמת להצטמקותה והצטלקותה ופגיעה בתיפקוד של הבלוטה.
הטיפול התרופתי בהיפרתירואידיזם, היוד הרדיואקטיבי פוגע בבלוטה יתר על המידה ולכן התיפקוד של הבלוטה נפגע.
ניתוח גויטר – כשמורידים יותר מדי מהבלוטה וכתוצאה מכך נגרמת תת פעילות.
צריכה מוגזמת של מזונות גויטרוגנים לא מבושלים – מעודדת תת פעילות של בלוטת התריס. בין המזונות הגויטרוגנים נכללים: חרדל, סויה, בוטנים, צנוברים, דוחן ומשפחת המצליבים.

הסימפטומים

  • עצירות
  • שיער ועור יבשים
  • עייפות
  • עלייה במשקל תוך איבוד תיאבון
  • אי סבילות לקור
  • וסת כבדה
  • ירידה בחשק המיני
  • איטיות מנטאלית
  • נטייה לבילבול, אפאתיה
  • עלייה בכולסטרול בדם
  • דיכדוך
  • PMS
  • בצקות

אבחנה

  1. בדיקות דם – TSH גבוה, T4 נמוך או נורמלי
  2. קליניקה
  3. הדמייה – אולטרסאונד ומיפוי עם יוד רדיואקטיבי

הטיפול הקונבנציונאלי

טיפול בהיפותירואידיזם הוא באמצעות התרופה אלטרוקסין המהווה תחליף סינתטי להורמון הטבעי המיוצר ע"י בלוטת התריס ומשמש בעיקר לתיקון חסר ההורמון, כאשר הוא אינו מיוצר בכמות מספקת, כמו כן תרופה זו משמשת לדיכוי פעילות בלוטת יותרת המוח במקרים בהם בלוטת התריס מוגדלת בזפק (גויטר). בנוסף משתמשים בה לסרטן בבלוטת התריס.

הטיפול הטבעי – נטורופתי בהיפותירואידיזם

הטיפול הטבעי בתת פעילות של בלוטת התריס מתחלק לשניים, למקרים בהם אובחן חוסר איזון של הבלוטה, אבל עדיין לא התערבות תרופתית, במקרה זה התהליך יותר פשוט ומהיר, כי ניתן להתחיל לטפל מידית ואין הגבלה באופן הטיפול, לעומת זאת לחולים שכבר נוטלים אלטרוקסין, הטיפול יהיה שונה, יש להפחית באופן הדרגתי את השימוש בטיפול התרופתי וקיימת הגבלה במתן פורמולות צמחיות לאיזון הבלוטה.

תת פעילות של בלוטת התריס נקשרת בראש ובראשונה לחסרים של יוד וח.אמינו טירוזין, המרכיבים את הורמון התירואיד.
בתהליך ייצור ההורמונים של בלוטת התריס מעורבים גם אבץ, ויטמין E , ויטמין A ומחסור באחד מהם יגרום לרמות נמוכות של הורמון התירואיד.

בטיפול התזונתי בתת פעילות של בלוטת התריס יש להעלות צריכה של מזונות העשירים ביוד כמו אצות ים ודגים מומלץ להימנע מצריכה של מזונות גויטרוגנים שאינם מבושלים כמו למשל כרוב, כרובית וכ'ו..
מומלצת צריכה של אבות מזון חשובים, הנחוצים לייצור הורמונים תירואידיים ותזונה בסיסית נכונה על מנת להגיע לאיזון הורמונלי.
פעילות גופנית מעוררת הפרשה מבלוטת התריס ומגבירה את רגישות הרקמות להורמון התירואיד, לכן חשוב מאוד לשלב בטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס גם פעילות גופנית.

תוספי מזון

קיימים ויטמינים ומינרלים שונים המשתתפים בתהליכים תקינים של ייצור הורמוני בלוטת התריס  הטיפול יהיה שונה מאדם לאדם ותלוי באם החולה כבר תחת טיפול תרופתי.
B קומפלקס וויטמין C חשובים לייצור נורמלי של הטירוקסין
סלניום – חסר בו עלול להקשות על ההפיכה של T4 ל T3
ויטמין E
מינרלים – אבץ, סידן
ח.אמינו טירוזין – מהווה חומר גלם לייצור של T4 .

צמחי מרפא

הדגש בטיפול בצמחי מרפא הוא על אצות ים, אך ישנם צמחים נוספים חשובים לאיזון הבלוטה כמו Hydrasyis (חותם זהב) ) Cymcifuga (קוהוש שחור),

2017-07-04T13:17:16+00:00יולי 4, 2017| קטגוריות: אינדקס מחלות|תגיות: , |