מחזור הווסת הוא המחזור הבסיסי, הארצי ביותר שיש לנו. הדם שלנו הוא הקשר שלנו לנשיות הארכיטיפית. המחזורים המקרו-קוסמיים של הטבע כמו גאות ושפל של גלי הים וחילופי העונות, משתקפים בשיעור קטן יותר במחזור הווסת של גוף האישה.
ההבשלה של ביצית מדי חודש בחודשו והריון או פריקה של דם הווסת משקפים תהליך בריאה כפי שהוא מתרחש לא רק בטבע, באופן תת מודע, אלא גם בניסיון האנושי. בתרבויות רבות מחזור הווסת נתפס כמקודש. גם בחברה המודרנית שבה אנו מנותקים ממקצבי הטבע, מחזור הביוץ מושפע מהלבנה. מחקרים הוכיחו כי שיעורי השיא של התעברות וכנראה גם של ביוץ מתרחשים בירח מלא או יום לפני כן. במהלך הופעתו של הירח החדש שיעורי ההתעברות והביוץ פוחתים בדר"כ והרבה מאוד נשים מתחילות את דימום הווסת שלהן.
המחקר המדעי הוכיח כי הירח שולט בזרימת הנוזלים ומשפיע על המוח, התת מודע ועל החלומות. העיתוי של מחזור הווסת, מחזור הפיריון והלידה, גם הוא עוקב אחר מחזורי הגאות והשפל של האוקיינוס, אשר הירח שולט בהם. רמזים סביבתיים, כמו האור, הירח והגאות והשפל, ממלאים תפקיד בוויסות מחזורי הווסת והפיריון של נשים. בסקר שהקיף כמעט אלפיים נשים שמחזורי הווסת שלהן לא היו סדירים זכו יותר ממחצית מהן למחזור וסת סדיר שאורכו עשרים ותשעה ימים על ידי כך שישנו באור דולק במשך שלושת ימי הביוץ שלהן.
מחזור הווסת שולט לא רק על זרימת הנוזלים אלא גם על המידע והיצירתיות. אנו מקבלות ומעבדות מידע באורח שונה בזמנים שונים במחזורים שלנו. אני אוהבת לתאר את התבונה של מחזור הווסת כך: מתחילת הווסת ועד הביוץ אנחנו מבשילות ביצית – ובאופן סמלי לפחות מתוכננות ללדת מישהו אחר, תפקיד שהחברה מוקירה. נשים רבות מגלות כי הן נמצאות בשיא ההתבטאות שלהן בעולם שמחוץ להן בפרק הזמן שבין התחלת מחזור הווסת ועד לביוץ. האנרגיה שלהן מתפרצת. הן מלאות התלהבות ורעיונות חדשים. באמצע המחזור אנחנו קשובות יותר לאחרים ולרעיונות חדשים – "פוריות" יותר. אצל נשים רבות גם התשוקה המינית מגיעה לשיאה באמצע המחזור, וגופנו מפריש אל האוויר הורמונים המתקשרים למשיכה מינית.

שלבי הזקיק והגופיף הצהוב
מחזור הווסת עצמו משקף כיצד התודעה הופכת לחומר וכיצד מחשבה יוצרת מציאות. ברמה הפיזית, תוך כדי השלב בין הווסת לביוץ צומחת ומתפתחת ביצית, ואילו עמוק בתוך דופן הרחם מתחילים להתפתח גם מצבורים מחזוריים של תאי מערכת החיסון, הידועים בשם לימפוציטים. ברמה הרחבה של רעיונות ויצירתיות, המחצית הראשונה של המחזור היא תקופה טובה מאוד להעלאת מיזמים חדשים.  ישנה חוקרת המספרת, כי בשלב זה של המחזור היא נשטפת באנרגיה עצומה הגורמת לה לצאת ברעיונות וליזום ניסויים חדשים. הביוץ, המתרחש באמצע המחזור, מלווה בעלייה חדה של FSH (הורמון מגרה זקיק) ומסוג LH (הורמון מגרה גופיף צהוב). העלייה ברמת האסטרוגן המלווה את הדבר קשורה בעלייה בפעילות האונה השמאלית של המוח (שטף הדיבור) ולירידה בפעילות האונה השמאלית של המוח (יכולת ראייה מרחבית, כמו היכולת ליצור קובייה או לקורא מפה).
ביוץ מייצג יצירתיות שכלית ורגשית בשיאה, ייתכן ששיא בהפרשת ההורמונים FSH ו LH, המלווה את הביוץ, הוא הבסיס הביולוגי לכך. השבועות לאחר הביוץ מובילים לווסת, זהו זמן של הערכה והירהורים תוך כדי סקירה לאחור של הדברים שנוצרו ובחינת ההיבטים השליליים והקשים של חיינו שיש לשנות או להתאים. חברתי החוקרת מציינת כי במהלך שלב זה של המחזור עדיף למלא משימות שגרתיות אשר אינן דורשות השקעה רבה של אחרים או חשיבה נמרצת.
המחזור הביולוגי והנפשי היצירתי שלנו מקביל להתפתחות הירח, מחקר שנערך לאחרונה גילה כי מערכת החיסון של אזור הרבייה גם היא מחזורית, מגיעה לשיאה בביוץ ואחר כך מתחילה לשקוע. כבר בזמנים הקדומים התייחסו תרבויות מסויימות לנשים הנמצאות בתקופת הווסת שלהן כנמצאות " על הלבנה שלהן". כאשר נשים חיות יחדיו במסגרת טבעית הביוצים שלהן נוטים להתרחש בתקופה של ירח מלא והווסת וההירהור העצמי- בשלב האפל של הירח. עדויות מדעיות קובעות כי המחזורים הביולוגיים, כמו גם חלומות ומקצבים רגשיים, מותאמים אל שלבי הירח ואל הגאות והשפל, כמו כוכבי הלכת. הירח וגלי הים פועלים הדדית עם השדות האלקטרומגנטיים של גופנו ומשפיעים על התהליכים הפיזיים הפנימיים שלנו. לירח עצמו יש תקופה שבה הוא מכוסה באפלה ואחר כך לאט לאט, עם הופעתו של ירח חדש, הוא נגלה לנו שוב, גדל בהדרגה, עד שהוא מלא. גם נשים עוברות פרק זמן של אפלה מדי חודש, כאשר נדמה כי כוח החיים עומד להיעלם למשך זמן מה (שלב טרום הווסת ושלב הווסת). איננו צריכות לחשוש או לחשוב שאנחנו חולות אם האנרגיות שלנו ומצבי הרוח שלנו שוקעים באופן טבעי למשך כמה ימים מדי חודש.
בחלקים רבים בהודו מקובל מאוד שנשים יאטו את קצב ההתנהלות שלהן במהלך הווסת שלהן וינוחו יותר. הגעתי למסקנה שנוכל להחליש מאוד את כל סוגי המחלות הקשורת במתח, מתסמונת טרום וסתית ועד הידלדלות העצם, אם נשכיל ונלך בעקבות חכמת הגוף אחת לחודש.
דמטרה ג'ורג' כותבת כי כאן, בשלב האפל של הירח, "החיים מיטהרים, מתרעננים ומשנים את עצמם תוך כדי ההתפתחות האבולוציונית שלהם, תוך התפתלות לקראת התאמה עם טיבם הבסיסי". מחקרים הוכיחו כי רוב הנשים מתחילות את מחזור הווסת שלהן בפרק הזמן האפל של הירח (ירח חדש)ומתחילות לדמם בין השעות 4:00-6:00 לפנות בוקר – החלק האפל ביותר של היום. נשים רבות הבחינו כי ביום הראשון או השני של המחזור הן מרגישות דחף לארגן את בתיהן או את מקומות העבודה שלהן, לנקות את הארונות ואת חייהן. הטיהור הביולוגי הטבעי שלנו מלווה גם בטיהור פסיכולוגי.
אם איננו הרות בזמן הביוץ אנו עוברות למחצית השניה של המחזור, לשלב הצהבת הזקיק – השלב מהביוץ עד הופעת הווסת. במהלך שלב זה אנו נסוגות באופן די טבעי מפעילות מוחצנת להתנהגות מהורהרת יותר. במהלך שלב הצהבת הזקיק  אנו הופכות מופנמות יותר, מתכוננות לפתח או ללדת משהו הבא ממקום עמוק בתוכנו. החברה אינה נלהבת לכך כפי שהיא נלהבת לשלב גירוי הזקיק. וכך אנו תופסות את האנרגיה, את הרגשות ואת מצב הרוח המופנם שלנו בתקופה שלפני דימום הווסת כ"רעים" וכ "לא פוריים".
כיוון שהתרבות שלנו נוהגת להעריך רק את מה שניתן להבינו באופן הגיוני נשים רבות נוטות לחסות את זרימת המידע ה"ירחי" התת מודע אשר מגיע אליהן לפני הווסת או במהלך מחזור הווסת שלהן.
מידע ירחי הוא מהורהר ואינטואיטיבי. הוא מגיע אלינו בחלומותינו, ברגשותינו ובתשוקותינו. הוא מגיע בחסות החשיכה, כאשר אנו נוהגות לחסום את המידע המגיע אלינו במחצית השנייה של מחזורי הווסת שלנו אין לו כל ברירה אלא לחזור אלינו כתסמונת טרום וסתית או כשיגעון של גיל המעבר, ממש כפי שתחושותינו והסימפטומים האחרים של הגוף שלנו, אם מתכחשים אליהם, עלולים להתבטא כמחלה.
שלב הצהבת הזקיק , מן הביוץ ועד התחלת דימום הוסת, הוא השלב שבו נשים מכוונות מאוד אל הידיעה הפנימית ואל מה שאינו פועל בחייהן. מחקרים הוכיחו כי חלומותיהן של נשים הם לתכופים יותר ולעיתים קרובות ממשיים יותר בפרק הזמן שלפני דימום הווסת ובמהלכו. לפני הדימום ה"צעיף" בין העולמות של הנראה והבלתי נראה, המודע והתת מודע הוא דק הרבה יותר. יש לנו גישה לחלקי העצמי התתמודע שלנו, אשר בכל פרקי הזמן האחרים של החודש זמינים עבורנו הרבה פחות. למעשה הוכח, כי האונה הימנית של המוח – החלק אשר יש לו קשר לידיעה האינטואיטיבית – פעילה יותר לפני דימום הווסת ואילו האונה השמאלית פעילה פחות. ומעניין, גם התקשורת בין שתי האונות מוגברת יותר. לכן שלב טרום הווסת הוא תקופה שבה יש לנו גישה מוגברת לקסם שלנו -ליכולתנו לזהות ולשנות את התחומים הקשים והמכאיבים יותר של חיינו. לפני הדימום הטבעי הוא שנהיה קרובות יותר לדברים החשובים ביותר בחיינו. אנחנו נוטות יותר לבכות, אבל הדמעות שלנו קשורות תמיד למשהו מהותי. מחקריה הרבים של ד"ר קטרינה דלטון הוכיחו כי נשים רגישות יותר לפני הווסת, נוטות יותר לבטא את כעסן וחשופות יותר לכאבי ראש ולעייפות, והן גם עשויות לחוש החמרה במחלות קיימות, כמו דלקת מפרקים..אם איננו באות במגע עם החלקים הסמויים של עצמנו נסבול לפני הווסת שלנו. שנים של ניסיון אישי וקליני לימדו אותי כי הבעיות המכאיבות או הלא נוחות המצעוררות לפני הווסת הן תמיד בעיות של ממש, ויש להתייחס אליהן.
נשים צריכות להאמין בחשיבותן של הסוגיות הצצות לפני הדימום, אף על פי שהגוף והנפש שלנו עשויים שלא לבטא את הסוגיות ואת הדאגות הללו כפי שהם יכולים לבטאן בחלקו הראשון של המחזור שלנו – במה שמכונה הימים הטובים שלנו- התבונה הפנימית שלנו מבקשת במפורש את תשומת ליבנו. בעל אחד סיפר כי בשלב גירוי הזקיק של המחזור של אישתו היא היתה נפלאה, עליזה,שמרה על סדר ועל ניקיון בבית, בישלה.. אבל לאחר הביוץ היא "קראה לעצמה דרור" ודיברה על כך שהיא רוצה לחזור לאוניברסיטה ולצאת יותר מהבית. סודיות אלה, הצצות לפני הדימום של מחזור הווסת, דורשות התייחסות רצינית, ועליו לחשוב מהם צרכיה של אישתו שיביאו להתפתחותה האישית המלאה. התנהגותה הקשה לפני הדימום היתה דרכה לבטא את צרכיה.
בין נפשה של האישה לבין תפקוד שחלותיה לאורך מחזור הווסת כולו יש יחסים קרובים. לפני הביוץ אנחנו מוחצנות ומלאות חיוניות, בזמן הביוץ אנחנו פתוחות מאוד כלפי אחרים ולאחר הביוץ (ממש לפני הדימום) אנו מופנמות ומהורהרות יותר. מחקר מדהים שנערך בשנות השלושים של המאה תומך באבחנות אלה. הפסיכואנליטיקאית ד"ר תרזה בנדק בחנה  יחד עם עמיתה ד"ר רובינשטיין את המחזורים ההורמונליים השחלתיים של נשים. ד"ר בנדק אשרבחנה את הסיפוק הרגשי של האישה, יכלה לנבא  בדיוק יוצא מגדר הרגיל באיזה שלב היא נמצאת במחזור הווסת שלה. המחברים כתבו:
"נהננו והופתענו לגלות התאמה מלאה של תאריכי הביוץ כפי שנקבעו באמצעות שתי שיטות נפרדות" כלומר, חומר פסיכואנליטי בהשוואה לממצאים פיזיולוגיים. הם גילו כי לפני הביוץ, כאשר רמות האסטרוגן היו בשיאן, כוונו רגשותיהן והתנהגותן של נשים אל העולם החיצוני, אך במהלך הביוץ נשים היו רגועות ומרוצות יותר ופתוחות לכך שאחרים ידאגו להן ויאהבו אותן. במהלך השלב שלאחר הביוץ ולפני הדימום, כאשר הפרוגסטרון נמצא בשיא שלו, נשים נוטות להיות מרוכזות יותר בעצמן ועסוקות יותר בפעילות פנימית. מעניין, אצל נשים אשר היה להן דימום, אך לא בייצו תיארו מחזורים דומים של רגשות והתנהגות לבד מן העובדה כי בסביבות הזמן שבו היה הביוץ אמור להתרחש החמיצו נשים אלה לא רק את הביוץ אלא גם את הרגשות המתלווים לו: כלומר, הן לא היו רגועות, מרוצות או פתוחות לאהבתם של אחרים.
לא קשה להבין כיצד מגיעות נשים לכך שהן אינן רואות את שלב טרום הווסת שלהן כזמן המוקדש להירהורים ולהתחדשות אלא כמחלה או כקללה.
למעשה, השפה שהתרבות שלנו משתמשת בנוגע לרחם ולשחלות משפיעה על מחזורי הווסתת של נשים. אישה הנתונה תחת היפנוזה ומקבל השראות חיוביות על מחזור הווסת שלה לא תיטה לסבול מסימפטומים הקשורים לווסת. מצד שני, מחקר אחר גילה כי נשים אשר הונחו להאמין כי הן נמצאות בשלב טרום הווסת שלהן, אך למעשה לא היו נתונות בשלב כזה, דיווחו על סימפטומים פיזיים, כמו אצירת מים, עוויתות והתרגזויות חמורים מאלה שנפוצו בקרב נשות הקבוצה השנייה. אשר הונחו להאמין כי הן נמצאות בשלב זה של טרום ווסת.
מחקרים אלה הם דוגמאות מצויינות לכך שמחשבותינו ואמונותינו מחזיקות בכוח להשפיע על ההורמונים, על הביו כימיה, על הניסיון שלנו ועל הפוריות שלנו..

מאת מעין זעירא –  מנהלת מרפאת הבית הטבעי

מתוך" גופה של אישה, תבונתה של אישה".